החל מראשיתה של התקשורת ועד שנות ה-90 של המאה העשרים, השליטה על המידע החדשותי אשר מגיע לצרכן בשוק הייתה נתונה בידי אנשי התקשורת אשר שלטו בעיצובו ובהפצתו. כך היה בידיהם את הכוח להשפיע על הציבור במגוון תחומים - פוליטיקה, נורמות חברתיות, הסתרת מידע וכיוצא בזאת.

 

בין השנים 1990 ועד ל-2000, החלה פריחתו של ה-world wide web, www, אותה רשת אתרים ומסמכים שהיא מה שרבנו מכירים כ"פנים" של האינטרנט. ה-www סייעה לחדשות למצוא בית חדש באינטרנט, ובשנים האלו החלו רוב גופי התקשורת להפעיל אתרים אשר פעלו בדומה לגוף המקורי - רק בפלטפורמה מקוונת. לכן, גם במהלך תקופה זו, למרות השימוש בכלים המקוונים, אנשי התקשורת שלטו במידע המגיע אל מבקרי האתרים. למרות הפיתוחים הטכנולוגים והחדשנות, הצרכנים לא נהנו מחופש מידע.

 

החל משנת 2000 אנו רואים מהפכה של ממש ביצירה ובהפצה של תוכן ברשת. בעקבות עלייתן של פלטפורמות חדשות בהן יכלו משתמשים ליצור, לשתף ולקבץ מידע ברשת, החל העידן הנקרא "web 2.0". פתאום, היו אלה הם משתמשי האתרים, צרכני המידע, אשר מתחילים לקבל שליטה במידע אותו הם מקבלים. באמצעות אגרטורים מקוונים, הגולשים קיבלו כלים אשר מסייעים להם לבחור את התכנים המבוקשים - התכנים המעניינים אותם.

באמצעות מאפייני האינטראקטיביות והפרסונליזציה, אשר קיימים כיום במרבית האתרים, יכולים הגולשים לבחור את המידע אותו הם צורכים.

במקביל התפתחו פלטפורמות ליצירת תוכן כגון בלוגים (יומנים מקוונים), אתרי שיתוף קבצים ועוד. מהפכה זו נמשכת עד היום, בעידן בו הרשתות החברתיות מאפשרות לכל אחד מאיתנו לצרוך וליצור תוכן בקלות ועל בסיס יום יומי.

 

כך, ניתן לראות כיום כי היצרכנים מהווים תחרות עבור זרם המידע המגיע ממגוון אתרי חדשות קיימים ומאזנים את חלוקת הכוח. 

 

ומה העתיד צופה לנו?